דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

זה לצד זה

מאת צוות Peace We Can ויצחק פרנקנטל   06.11.2013

 

 

 

Peace We Can שמח להודיע על פרויקט חדש שיעקוב אחר הסיקור התקשורתי בישראל ובפלסטין של נושאים חמים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מטרתנו היא להציג את הדמיון או השוני בין נקודות המבט השונות.

הנושא הראשון אותו נסקור הוא תכניות הבנייה של ישראל במזרח ירושלים. במהלך דצמבר (2012), ישראל משכה ביקורת בינלאומית על החלטתה לבנות במקומות שונים באזור ירושלים (על הנושא בהרחבה ניתן לקרוא את סיכום הנושא שהוציאה AP).

עיתוי ההחלטה על הבנייה בירושלים יוחס לניסיון ממשלת ישראל להעניש את הפלסטינים על החלטתם להכריז על עצמאותם בעצרת הכללית של האו"ם. עם זאת, הסיבה האמיתית לבנייה היא רצון ממשלת ישראל לבסס ריבונות ישראלית בירושלים.

כפי שהוסבר באתר האינטרנט הימני "ערוץ 7" על ידי פרופ ' אפרים ענבר, הבנייה במזרח ירושלים הינה אסטרטגיה שמטרתה חסימת הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני. במילים אחרות, הבנייה באזור E1 של מעלה אדומים, "מגנה" על הנוכחות הישראלית הן בירושלים והן בבקעת הירדן בכך שהיא מחלקת את האוכלוסייה הפלסטינית לישובים מבודדים והופכת את האפשרות שירושלים תחולק כחלק מהסכם שלום עתידי לבלתי אפשרית (מבלי לפנות יישובים יהודים). ברמת הפוליטיקה הארצית, יש לציין, כי בשנה שלפני הישראלים היו עסוקים ב"יוקר המחייה", ששלח בקיץ החולף אלפי ישראלים למחות ברחובות המדינה, וכפי שמסביר נדב שרגאי מ"ישראל היום", הבנייה בירושלים יכולה לספק פתרון למשבר הדיור ולעצור את ההגירה של אוכלוסייה היהודית מירושלים.

לסיכום, תכניות הבנייה משרתת מטרה כפולה עבור ממשלת ישראל. מצד אחד התכניות ישמשו כפרובוקציה כלפי הפלסטינים ויחסמו באופן אסטרטגי את הנוכחות הפלסטינית בירושלים, ומצד שני התכניות יאפשרו לממשלה להציג פתרון לדיור בר השגה.

גם ענבר וגם שרגאי טוענים כי עמידה בלחץ הבינלאומי להפסקת הבנייה יכולה להוות הזדמנות לישראל להצגת כוח ונחישות פנימיים. הם מאמינים כי יישום מדיניות בדלנית שכזו תוכיח לאזרחי המדינה שהאינטרסים של ישראל חשובים יותר מאשר ההגנה על מעמדה בעולם, וכי הדבר יקדם את האחדות בקרב הציבור הישראלי. לכן, הם קוראים לממשלה להמשיך עם תכניות הבניה, תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות של פעולה שכזו.

בצד השני, כיסוי התקשורתי הפלסטיני של הנושא  אינו מבחין בין הבנייה של ישראל על אדמות פלסטיניות, כגון אזור E1, ובין בנייה בשכונות היהודיות בירושלים השייכות לישראל ללא עוררין, כגון שכונות גבעת המטוס או רמת שלמה, שכונות שאפילו לא נמצאות במזרח ירושלים. הסיקור הפלסטיני מציין כי כל תכניות הבנייה עליהן הכריזה ישראל הן בצד "הלא נכון" של גבולות 67', למרות שחלקים מהבנייה נמצאים במערב ירושלים הן בתודעה הישראלית והן בפלסטינית. במהלך המשא והמתן בקמפ דיוויד בשנת 2000 , הצעתה של ישראל לחלוקת ירושלים כללה שכונות אלה ב"צד הישראלי" של הגבול. הפלסטינים דחו את ההצעה, אך הם לא התנגדו להכללת שכונות אלו. ההתנגדות הפלסטינית הושמעה בנוגע לשאלת השליטה ב"אזור הקדוש" של עיר העתיקה וסביבותיה. שכונות אלה הן חדשים יחסית (משנות ה-80' והילך) ומהוות חלק מרצף של שכונות יהודיות. מצד שני, השכונות המקיפות את ירושלים כמו מעלה אדומים וגבעת זאב נתפסות כהתנחלויות גם בעיניים ישראליות. החלטתה של ישראל להכריז על כמה תכניות בנייה שונות באזור ירושלים באותו הזמן חיזקה את התחושה כי כל התכניות מתייחסות ל"התנחלויות לא חוקיות" וכל ניסיון להרחיבן הוא סיבה לתרעומת של הפלסטינים, כפי שניתן לראות באתר הרשמי של החמאס " The Palestinian Information Center".

לסיכום סקירה קצרה - שני הצדדים מציגים חוסר גמישות כאשר מדובר בנושא ירושלים, ומנסים להשתמש בנושא זה בכדי ללחוץ אחד על השני ברמה הפוליטית והדיפלומטית. שני הצדדים מנסים לטשטש את ההבדלים בין בנייה בהתנחלויות ובשטח המוניציפלי של ירושלים – דבר שמשחק לניסיון הישראלי להציג את הפלסטינים כמגיבים בחוסר פרופורציה לכל תכנית בנייה.

כמה מילים מיצחק פרנקנטל , מנהל מכון אריק:

אין מחסור בקרקעות המתאימות לבנייה בירושלים. לא מדובר במקרה של מחסור בקרקע או בבנייה למען האזרחים. בשכונות מסוימות כגון רמת שלמה התושבים אף עותרים נגד בנייה נוספת מכיוון  שלטענתם הבנייה תגרום לצפיפות. מדובר בהתגרות מכוונת בפלסטינים ובתכנית גסה ומזלזלת כלפי מדינות רבות בעולם.

חשוב להבין, במטרופולין של ירושלים חיים 13,000 תושבים ערבים ולמרות אלפי היתרי בנייה המוענקים לשכונות ערביות, מדינת ישראל אימצה מדיניות של אי הענקת היתרי בנייה לערבים בירושלים ומספר ההיתרים שניתנו בשכונות ערביות בשנה עומד על כ- 200.

זוהי דרך רשעית להתעלל בערבי ירושלים, רק במטרה לזכות בנקודות מסוימות בסכסוך מתמשך.

לסיכום, אני חייב לומר שאני כותב את הדברים האלה מתוך תחושה של כאב עמוק, כיהודי שומר מצוות, ציוני וישראלי שאכפת לו מבני עמו וששירת בצבא. כואב לי לראות מעללים אלו מונצחים בשם הדת שלי ובשם המדינה שלי. ככל שהדבר נוגע לי, חילול הקודש הגדול ביותר הוא השימוש בדת בצורה כזו בזויה, אשר הולכת נגד זכויות היסוד של חופש וכבוד האדם. מכון אריק ואני נעשה כל מאמץ כדי להראות לציבור הישראלי (ולפלסטיני) את העוולות המתרחשות.

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות