דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

הסטודנטים מאמצים את המנון מדינת ישראל

מאת ח'ליל מארי ושירלי ריינגלר  28.10.2013

חיפה , ישראל -קבוצה של סטודנטים יהודים-ישראליים וערבים-ישראלים באוניברסיטת חיפה פועלים יחד כדי להציע פתרונות לבעיה שהביאה לחילוק בקמפוס ושלחה גלים דרך החברה הישראלית כולה.

לפני כשנתיים, מספר סטודנטים ערבים סרבו לעמוד בזמן השמעת התקווה בטקס הסיום של בית הספר למשפטים. התלמידים הערבים-ישראלים טענו כי התקווה היא המנון יהודי, ציוני טהור שמתעלם מעצם קיומם כאזרחי מדינת ישראל. חלק אף אמרו כי לשיר את ההמנון יהיה בבחינת שלילת זהותם.

בתגובה להמלצותיהם ,דיקן בית הספר למשפטים החליט לבטל את ניגון התקווה בטקס הסיום לשנת 2011. עם זאת, בעקבות מחאה ציבורית, הנשיא היוצא של האוניברסיטה קבע כי התקווה חייבת להתנגן בכל טקסי חלוקת התעודות של האוניברסיטה.

הוויכוח סביב התקווה אינו מוגבל לאוניברסיטת חיפה. לאחרונה, שופט בית משפט העליון הערבי-ישראלי, סלים ג'ובראן , עמד מתוך כבוד בעת השמעת התקווה באירוע רשמי, אבל לא שר יחד עם עמיתיו, דבר שעורר מהומה ארצית ואף הביא כמה חברי כנסת ימניים לטעון שהשופט ג'ובראן התנהג בחוסר כבוד.

ראש הממשלה נתניהו הפתיע רבים כאשר הביע את דעתו ואמר כי השופט ג'ובראן הביע כבוד בכך שעמד, אבל שאין לצפות ממנו לשיר את המילים אשר מתארות 2,000 שנות גלות וגעגועי הנפש היהודית לשיבת ציון, מכיוון שהמילים אינן מתייחסים אליו כאזרח ערבי במדינת ישראל.

כדי להתמודד עם בעיה זו, אשר נוגעת בלב ליבו של המתח בין היהודים לערבים בישראל, קבוצה של 22 סטודנטים מלימודי התואר השני בתכנית לשלום וניהול סכסוכים באוניברסיטת חיפה, נפגשה במהלך הקיץ בקמפוס בכדי לקיים סדנה אינטנסיבית. התלמידים – יהודים-ישראלים, ערבים-ישראלים וסטודנטים בינלאומיים יהודים ולא-יהודים - בילו יומיים בניסיון להגיע להסכמה בנושא התקווה.

בהנחייתם של פרופ' אדי קאופמן, תהליך בניית ההסכמה התבסס על שיטת פתרון סכסוכים המכונה A.R.I.A. השיטה, שפותחה על ידי ד"ר ג'יי רוטמן, מורכבת מארבעה שלבים: יריבות, מחשבה, שילוב ופעולה. השיטה נועדה לפתור סכסוכים שסוגיית זהות עומדת במרכזם על ידי עידוד חשיבה יצירתית ותחושה של אחריות משותפת בין הצדדים הנוגעים בסכסוך.

התהליך היה לעיתים אמוציונאלי מאוד והעלה רגשות רבים, אך גם הניב תוצאות מפתיעות.

ההפתעה הגדולה הראשונה הגיעה בצורה של הסכמה גורפת שהתקווה מתעלמת מקיומם של ערבים אזרחי ישראל. כל אחד משתתפי הסדנא ייצג את הצד שהוא הכי הזדהה איתו, וכולם הסכימו שצריך לעשות משהו כדי לטפל בבעיית ההדרה הערבית מסמל כה מרכזי וחשוב באזרחות הישראלית.

נקודה נוספת, עליה הייתה הסכמה רחבה, הייתה שאין לשנות את התקווה, בשל ההכרה הגורפת בחשיבותה לעם ישראל, בארץ ובחו"ל.  עם לקיחת שתי תובנות בסיסיות אלו בחשבון, פתרונות לבעיה זו יכולים להוות אבני בניין בדרך לשיפור היחסים בין היהודים והערבים בישראל ואף בין מדינת ישראל והפלשתינים.

הניסיון להגיע להסכמה על הצעדים המעשיים שיש לנקוט היה כנראה השלב "החם" ביותר בתהליך, עם התנגדות חריפה להצעות רבות. בסופו של דבר, הייתה הסכמה אחידה למספר רעיונות הרלוונטיים גם ברמת האוניברסיטה וגם ברמה החברתית. המשתתפים השתמשו ברעיונות אלו כדי ליצור תכנית מקיפה לקידום יחסים טובים בין כל אזרחי מדינת ישראל.

הפתרונות המוצעים נחלקו לשלוש קטגוריות עיקריות: הראשונה שמטרתה להקל על הבנה, מורכבת מפעולות כגון הכרה באזרחים הערבים ובהיסטוריה שלהם בארץ לפני שירת התקווה, ולבקש בערבית ובעברית מכולם לעמוד באירועים בהם היא מושמעת.

השנייה נועדה ליצור זהות סטודנטיאלית משותפת שמהללת את הגיוון הסטודנטיאלי על ידי יצירת המנון ייחודי לאוניברסיטת חיפה שיהווה תוצאה של שיתוף פעולה ישראלי ערבי.

לבסוף, המשתתפים חזו שיתוף פעולה בין האזרחים היהודים והערבים בישראל על מנת ליצור המנון לאומי אזרחי, שידגיש את השייכות הקולקטיבית לארץ, הארץ שמהווה מרכיב חשוב בהתפתחותן של שלוש הדתות המונותיאיסטיות, זיכרון הדדי ועתיד משותף. אפשר להשמיע את ההמנון באירועים אזרחיים, כגון טקסי אוניברסיטה ומשחקי כדורגל. התקווה, לעומת זאת, יכולה להיות מושמעת באירועים בעלי צביון יהודי, כגון טקסי יום הזיכרון ויום השואה. כמובן, מוסדות יוכלו להחליט בעצמם אם להשמיע המנון זה או אחר, או את שניהם.

בכוונתנו להגיש לדיקן הסטודנטים, לדיקן בית ספר למשפטים ולמרכז היהודי-ערבי בקמפוס את מסמך ההסכמה שלנו, שכותרתו "בניגון צורם: הצעות להבאת מריבת התקווה לסיכום הרמוני".

בעוד שחלק מהרעיונות הם מעבר לתחום אחריותו של האוניברסיטה, הניסיון שלנו הוכיח שניתן להשיג הבנה ושיתוף פעולה כאשר אנו עובדים יחד על מנת להתמודד עם סוגיות קשות, חשובות ומעוררות מחלוקת.

# # #

* ח'ליל מארי מחזיק בתואר שני בעיתונאות ועבד עבור כלי תקשורת בינלאומיים לדוגמא ה- BBC  ואחרים. שירלי ריינגלר סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ויסקונסין בלימודים בינלאומיים ומתגוררת בתל אביב. שני המחברים הם סטודנטים בתכנית התואר השני "שלום וניהול סכסוכים" באוניברסיטת חיפה. מאמר זה נכתב עבור שירות החדשות קומון גראונד (CGNews).

מקור: שירות החדשות של קומון גראונד (CGNews ), 6 בנובמבר 2012, www.commongroundnews.org

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות