דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

ילדים וקונפליקט אלים

מאת שפיק מסאלחה  08.09.2013

 

 

 

עד לאחרונה היה זה מקובל לסכם מלחמות לפי מספר הפצועים וההרוגים משני הצדדים - ובעיקר חיילים אשר לקחו חלק פעיל בלחימה בשדה קרב מרוחק מאוכלוסייה אזרחית. כיום אנו עדים לשינויים משמעותיים באופן שבו מלחמות מנוהלות, ואזרחים רבים – גברים, נשים וילדים – נפגעים כתוצאה מכך. שינויים טכנולוגים גרמו לכך ששדה הקרב עבר אל תוך המרחב האזרחי – הבתים והשכונות. בהתאם לזאת, אנו עדים לשינוי של השיח אודות השפעות המלחמה ונזקיה, בכך שיש התייחסות לא רק לפציעות פיזיות אלא גם לפגיעה נפשית וטראומה פסיכולוגית בקרב לוחמים, אזרחים וילדים. 

התפתחויות אחרות אשר ניכרות בעשורים האחרונים שמות דגש על החשיבות של הרווחה הפסיכולוגית של הילד. היום כבר אין ספק, שהחוויות המוקדמות בילדות משפיעות בצורה ניכרת על המערך הרגשי של אישיות האדם. לכן, חשיפה לחוויות של מוות, פציעה והרס תשפיע באופן ישיר על ההתפתחות הפסיכולוגית של הילד.

הימצאותם של ילדים בזירת הקרב, בין אם פיזית או דרך התקשורת, מעלה את הצורך במחקר על השפעות המלחמה על ילדים ובמציאת דרכים לגייס את מיטב הכלים הפסיכולוגיים לעזרתם. יש אשר מקשרים את השפעות המלחמה על ילדים להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), תופעה פסיכולוגית שמקורה בחוויות טראומטיות בחיי היומיום, כגון אונס, תאונה, או אירועים מסכני-חיים אחרים. עם זאת, מתנהל פולמוס בספרות הפסיכיאטרית המקצועית לגבי המידה בה אפשר לייחס את המושג של פוסט-טראומה לתגובות של ילדים במצבים של מלחמה וקונפליקט אלים.

ג'נסן ושו (Jensen and Show, 1993) הצביעו על כמה הבדלים בין מצבים של קונפליקט אלים ומלחמה לבין אירועים אחרים כגורם של מתח. לדידם, בניגוד לאירועים אחרים, מלחמה וקונפליקט אלים הם סיטואציות מתמשכות ולא זמניות או חד-פעמיות. בנוסף, קונפליקט אלים מתרחש כחלק מקונפליקט לאומי ואתני רחב יותר, ואנשים רבים יותר מעורבים בו לעומת אירוע טראומטי יחיד. הם מסכימים עם הטענה (Rosenblatt, 1983) כי ייתכן וילדים שנולדו וגדלו בצל קונפליקט אלים יחוו מצב של מלחמה ועימות כנורמאלי וחלק מחיי היומיום. 

פולמוס נוסף ניטש על הדגש שיש לשים במחקר על חוויות של ילדים בסכסוך אלים: האם להתמקד בחקר ההשלכות הפתולוגיות של סכסוך אלים על ילדים, או לתעדף על העמידות שילדים מראים בתגובה למצבים של קונפליקט אלים. חוקרים כמו דווס, טרדוקס ופינשטיין (Dawes, Tredoux and Feinstein, 1989) הזהירו מפני תנועה חדה מידי בין קטבים אלה, ומפני הנטייה לשים דגש חזק מידי על הסבל שנגרם לילדים או על הנטייה העכשווית להדגיש את הכוחות והיכולות של ילדים להתמודדות. בכל אופן, כדאי לשים לב למחקרים הרבים שנעשו על התגובות הפסיכו-פתולוגיות השונות של ילדים אל מול מצבי מלחמה (Arroyo & Eth, 1985; Kinzie et al., 1989),, ולמחקרים שהתמקדו במצב הפלסטיני (Punamaki & Sulieman, 1990; Baker, 1990; Abu Hein, Qouta, Thabet & El Sarraj; Maslaha, 1993).

מאחר והמחקר על ההשפעה של קונפליקט אלים על ילדים עדיין בחיתוליו, יש מקום נרחב למחקר על ההשפעות הפסיכולוגיות על ילדים במהלך סכסוך אלים. לדוגמא, על הגורמים שיכולים להעצים או להפחית את הנזק, על המשתנים האחראים על ההבדלים בתגובות של ילדים לאותה טראומה, ועל ההשפעה של רקע תרבותי על תגובות של ילדים. בייחוד בולט הצורך במחקרים אשר מודדים את ההשפעות ארוכות-הטווח. חלק גדול ממצבי המלחמה בחמישים השנים האחרונות התרחשו במדינות מתפתחות, שבהן ילדים מהווים כמחצית מהאוכלוסייה (Zwi & Ugalde, 1989). לאור מיעוט החוקרים ומיעוט המשאבים שמוקדשים למחקרים מסוג זה במדינות מתפתחות, הוגבלו אפשרויות המחקר על ילדים שמעורבים במלחמות וקונפליקטים אלימים. 

כל אלה מעצימים את החשיבות של המחקר שלפנינו, מחקר ששופך אור על עולמם הפנימי של ילדים פלסטיניים באמצעות חלומותיהם. למחקר זה שני פנים ייחודיים: מתודת החלומות, אשר עוקפת את ה'מודע' של הילדים, וחקר המצב הפסיכולוגי של הילד דרך מחשבותיו ותפיסתו את ההווה והעתיד. 

מתודולוגיה

מחקר זה משתמש בניתוח חלומות של ילדים פלסטינים כדי למדוד את מצבם הפסיכולוגי. היתרון של טכניקה זאת נעוצה בכך שהילדים אינם יודעים למה החוקר מכוון, ובכך היה ניתן לבחון את עולמם הפנימי בצורה אותנטית. פאן זה חשוב במיוחד מכיוון שהמחקר נוגע בספירה הפוליטית, אשר בה כל העמדות מאוד ברורות לנחקרים, אפילו אם הם ילדים.

בילו היה אחד מפורצי הדרך של גישה זאת במחקר של פסיכולוגית ילדים בתוך קונטקסט פוליטי (Bilu, 1989). במהלך האינתיפאדה הראשונה, נערך מחקר המשך על ילדים פלסטינים, אשר לראשונה מצאו את עצמם בקו העימות (Masalha, 1993). מחקר זה הוא המשך של המחקרים הללו, אשר מאפשרים לנו ללמוד על השינויים שהתרחשו לא רק בעולמם הפנימי של הילדים, אך גם בהתרחשות החיצונית כמו שבאה לידי ביטוי בעולמו הפנימי של הילד.

המשתתפים במחקר היו מאה וארבע עשרה ילדים בגילאים תשע ועשר, מחצית מהם בנים ומחצית בנות, מאיזורים של רמאללה ובית לחם בגדה המערבית. הילדים נתבקשו לכתוב במשך עשרה ימים את החלומות שלהם. הם קיבלו גם הזדמנות לכתוב סיפורים דימיונים, כדי למנוע בילבול בין חלומות וסיפורים דמיוניים. הניתוח התבסס על החלומות בלבד. 

114 ילדים כתבו 171 חלומות. בממוצע 1.5 חלומות לילד. 

נושאים שנבחנו בחלומות

תוכן החלומות: כשני-שליש מהחלומות היו פוליטיים (כאלה שהנושא המרכזי היה נושא פוליטי), שליש מהם היו סיוטים (חלומות שמביאים את דרגת הפחד עד למצב של הפרעת שינה). אחוז מאוד קטן מהחלומות היה בעל תוכן אישי (רצונות אישיים, הבעת הדברים שהחולם רוצה בשביל עצמו, כמו הצלחות התפתחותיות, כלכליות או אחרות).

ההתחלה והסיום של חלומות: כשלושה-רבעים מהחלומות היו בעל סוף רע, בעוד לרבע היה סוף טוב.

תפקיד ההורים בחלום: הורים מופיעים רק ב-25 אחוז מהחלומות, ומנסים לעזור רק בשליש מהם. בשאר שני השלישים, ההורה מנסה לעזור ונכשל, או נפגע בעצמו. 

אינטרקציה בין הדמויות: ב-85 אחוז מהחלומות, יש עימות גופני, וב-15 אחוזים, יש עימות מילולי. באף אחד מתוך 171 החלומות לא היה מגע ידידותי עם ישראלים.

דוגמא לסיוט:

חלום שנכתב על-ידי ילדה ממחנה הפליטים בבית לחם: כשישנתי חלמתי שמטוס ישראלי יורה ומפציץ בתים. הייתי שם והשתטחתי על הריצפה, טיל פגע בי בראש. הרגשתי שהראש שלי מנותק מהגוף שלי. פחדתי מאוד והתעוררתי בבהלה.

דוגמא לחלום שמתחיל חיובי ונגמר ברע:

ילדה מרמאללה כתבה: יצאנו לטיול בית ספרי. טילנו באיזור כפרי והיה ממש יפה. לפתע הגיע ג'יפ עם קצין ישראלי. הצלחתי לברוח ולטפס על גבעה. הסתכלתי למטה וראיתי חיילים מכריחים את הילדים לעמוד ולהרים את ידיהם, ואז חקרו אותם.

דוגמא לחלום שמתחיל רע ונגמר טוב:

חלום שנכתב על-ידי ילדה ממחנה הפליטים ברמאללה: חלמתי שיורים על הבית שלנו. אף אחד לא היה בבית. נבהלתי. התחבאתי בפינת הבית, וחפשתי דרך לברוח. לפתע, מצאתי את עצמי רצה לבית בשכונה ושם מצאתי את הורי. הייתי שמחה.

דיון

יש לציין שבשלב זה, אין התיחסות לקבוצות השוואה שדרכן נוכל להבין טוב יותר את משמעות הנתונים. בהקשר הזה, קבוצות השוואה יהיו קבוצות שמעורבות באופן בלתי ישיר בקונפליקט. דוגמא לכך היא אוכלוסיות יהודיות וערביות בישראל, או אוכלוסיות במדינות ערב השכנות. ניתן יהיה גם לעשות השוואות לאוכלוסיות במקומות אחרים בעולם. 

הנתונים שלנו מצביעים באופן ברור על אחוז גבוה של חלומות פוליטיים. זה מראה שהילדים משקיעים הרבה מחשבה בקונפליקט הפוליטי. שאלה מתבקשת היא עד איזה רמה השקעה זאת באה על-חשבון נושאים אחרים, כגון חינוך ומשחקים שהם חלק חיוני בחיי ילדים. זה בהתאמה לממצאים שמראים שיש אחוז נמוך מאוד של חלומות שנוגע ברצונות אישיים. הרצונות של הילד הפלסטיני הם לאומיים וקולקטיבים, וזה מצביע על איבוד של גבולות הפרט והתמזגות עם הקולקטיב. ניתן לפרש נטייה זאת כמנגנון הגנה נגד איום חיצוני, מאחר וכשהאינדיבידואל מאוים, הוא מרגיש בטוח יותר כחלק מקבוצה. תרבות מחזקת את האינדיבידואליות אבל התנאים התרבותיים מייצרים קושי עבור האינדיבידואל, מה שמחזק את הנכונות שלו לנטוש את הזהות האינדיבידואלית שלו.

שלושה עשר אחוז מהילדים במחקר ראו את עצמם כשאהידים בחלום, ורבים ממש חלמו שהם מפוצצים את עצמם בישראל. תופעה זאת מתקשרת לכניעה של העצמי לטובת הקבוצה. הגבולות של העצמי מתרחבים ומכילים את הקולקטיב. 

האינטרקציה עם הישראלים מאופיינת בעימות גופני ומיעוט של עימות מילולי. אין מפגש חיובי בין הצדדים. זה מעלה שאלות מהותיות לתפיסה של ישראל אצל ילד פלסטיני. זה בהחלט משקף את העימות האלים שמתקיים בשנתיים האחרונות, אשר יוצר מציאות שבה אין כמעט כלל מגע חיובי בין פלסטינים לישראלים, במיוחד כשהדבר נוגע לילדים. 

בנוגע לסיוטים שמהווים שליש מהחלומות, אפשר להרהר בהשלכות של המצב על הפסיכולוגיה של הילד, ועל הנזק שנגרם לנפש שלו. תמר לוי חקרה את אותה אוכלוסיה כשנה אחרי פריצת האינתיפאדה בשנת 2000, כחלק מהדוקטורט שלה באוניברסיטת תל-אבי. היא מצאה שיותר מ-70 אחוז מהילדים הפלסטינים עונים על הקריטריונים של פוסט-טראומה (Lavi, 2000).

העובדה שרוב החלומות (שני-שליש) נגמרים באופן רע, מראה את הגישה והרגשות הפנימיים של הילדים. האם זאת התבטאות של גישה פסימית, של מחסור באופטימיות, של ייאוש מהמצב ואפילו מהחיים? בילו (Bilu, 1989) מצא שילדים יהודים נוטים לחלום חלומות עם סוף טוב. ברוב הפעמים מבוגר חמוש וחזק הגיע להציל את הילד מכל סיטואציה שבה הוא הותקף על-ידי ערבי. בניגוד לתחושת הביטחון שמדווחת על-ידי בילו, הילד הפלסטיני אינו מוצא שום מקום בטוח. ילדים ובני-משפחותיהם נפגעים באותם מקומות שהם אמורים להרגיש בהם הכי בטוח – בבית ובבית-הספר. המבוגרים, לא רק שאינם מסוגלים לעזור להם, אלא אף נפגעים בעצמם, בשליש מהחלומות. זה מעלה שאלות בנוגע למחסור בתחושת בטחון ותפיסה אימפוטנטית של ההורים. 

ממצא מעניין נוסף הוא התכיפות שבה רצף האירועים נקטע בחלומות. כשזה קשור למכה, זה מתיחס בעיקר למכה פיזית, וכשזה קשור למכה פסיכולוגית, זה מביע את עצמו בסמפטומים פוסט-טראומטים, יש מקום להניח שזה קשור להשפעות של הגבלה. יכול להיות שעוצר והמחסומים שמופיעים ברבים מהחלומות יוצרים תחושה פנימית של חוסר מוצא או קיטוע אצל הילדים. החלום של הילדה מרמאללה, שבו הטיול נקטע והילדים מרימים ידיים, הוא דוגמא טובה להקטעות של רצף האירועים. 

הממצאים הראשוניים של המחקר הנוכחי מעלים שאלות רציניות ברמה הפסיכולוגית של הפרט ושל המשפחה, כמו גם ברמה החברתית וביחסים בין פלסטינים לישראלים. ילדים פלסטינים גדלים בסביבה רווית אלימות ופחד. במצב זה עולה השאלה האם הם יוכלו לבטוח בעולם או שהתגובה שלהם לאירועים תהיה רגרסיה או שיתוק חברתי. האם הנטייה הרבה יחסית "להתפוצץ" שבאה לידי ביטוי בחלומות שלהם, יכלה להתפרש כאנטי-תיזה להרגשה של חוסר-אונים? יש עדיין שאלות רבות שלא קיבלו תשובה בנוגע לתופעה הגדלה של פיגועי התאבדות בקרב צעירים פלסטינים.

המנהיגים המובילים בשני הצדדים מבינים כבר שלא ניתן להגיע למצב של חיסול מוחלט של הצד השני. בסופו של דבר ימצא פיתרון דרך משא ומתן שיסיים את עידן הלחימה ויחל את עידן בניית הגשרים. לאור החוויות הקשות של הדור הנוכחי של הפלסטינים, כפי שבאים לידי ביטוי בחלומות שנחקרו, עולה השאלה, עד כמה החוויות הרגשיות החמורות הללו ישאירו מקום לפיוס וליצירה של יחסים נורמטיבים בין העמים? האם המשכו של המצב הנוכחי יגדיל את הפער בין שני הצדדים? מה סוג החוויות שיצטרכו לטפח כדי לגשר על הפער הזה, וכמה זמן זה יקח?

שאלה נוספת שמעלים הממצאים עוסקת בפאסיביות של הילדים. לרוב, הילדים ראו עצמם נפגעים, למרות שלא יזמו פגיעה ואף לא יכלו להגן על עצמם. אבו-הין ושותפיו (Abu Hein et al, 1993) הצביעו על אקטיביות בחלומות של ילדים כגורם חיובי שעוזר להם להתמודד עם הטראומה. אז מה קורה לילדים במהלך האינתיפאדה השנייה שגורר אותם לפאסיביות? מחקר זה לא בדק את המשתנים החוצצים שדווחו בספרות המקצועית. 

זהר (Zahr, 1996), דיווח במחקר בלבנון, על החשיבות של האווירה המשפחתית כדי לסייע בידי ילדים להתמודד עם מצבי מלחמה. אחרים חקרו את ההשפעות של חברה וקהילה כתומכים ומשככים במקרים של טראומה ממלחמה (Jenden and Show, 1993). בחינה מעמיקה של החברה והקהילה הפלסטינית מגלה גורמים שמשרתים וגורמים שיוצרים תיסכול. הגורם הקהילתי שממתן את ההשפעה של טראומה במקרה זה הוא הסולידריות של הפלסטינים אשר רואים בכל פצוע במאבק כגיבור וכל מי שמת במהלכו כמרטיר (שהיד). הגורמים המתסכלים הם המצב הכלכלי הקשה, אחוז האבטלה הגבוה, והמחסור בשירותים קהילתיים, במיוחד בתחום בריאות הנפש. למרות שבתחום בריאות נפש חל שיפור משמעותי בשני העשורים שחלפו, במיוחד בזמן האינתיפאדה הראשונה. במהלך תקופה זאת התפתחו שירותים ממשלתיים ולא ממשלתיים (עמותות) שכללו מרכזי שיקום ומרפאות לבריאות נפש. 

סיכום

ניתן להסיק מספר מסקנות מהמחקר הזה בנוגע לבריאות הנפש של הפרט, המשפחה והחברה, כמו גם, על היחסים בין עמים במהלך עימות מתמשך. הממצאים הראשונים מעלים שאלות מטרידות בנוגע לבריאות הנפש ותפיסת העולם של ילדים פלסטינים, וגם התפיסה שלהם בנוגע לישראלים. ריבוי הסיוטים, הפחד והאלימות מטרידים ברמת הפרט. כמו-כן, העובדה שלא היו אינטראקציות חיוביות, ורק מעט מאוד אינטראקציות מילוליות בין פלסטינים לישראלים בחלומות, אינה סממן מעודד למציאת דרך לפיתרון המצב הנוכחי.

 

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות