דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

חסמים מנטליים

מאת טל להמן  08.09.2013

 

 

 

האמרה "למחשבות יש כוח" מבוססת על המדע. קיימים מדענים קוגניטיביים אשר חוקרים את התודעה, משמע חוקרים את תהליך קבלת המידע, עיבודו, הצגתו ויישומו. אותם מדענים חוקרים את התודעה מכיוון שאין אדם אשר מסוגל לעבד מידע באופן ברור ומאוזן בכוחות עצמו, אפילו לא חוקרי התודעה עצמם. יחד עם זאת, ככל שאנו נכשלים בהבנתנו כיצד תהליך התודעה שלנו עובד, כך אנו יודעים לזהות כאשר הוא מתפקד כחסם, וכאשר אנו מזהים אנו מסוגלים לשלוט בו, לפחות במידה מסוימת. 

בהקשר לסכסוך, תהליך התודעה מסייע לנו להרגיש בטוחים יותר בנוגע לדעותינו, מכיוון שהוא מעבד רק חלק מהמידע. הוא מסנן עבורנו את מה שנקלט, כך שבתמהיל המידע לא ימצאו אשכולות קטנים של מידע אשר סותרים את מה שאנו מאמינים כנכון וטוב. 

חסמים קוגניטיביים ומוטיבציונליים הינם דעות קדומות אוניברסאליות ופסיכולוגיות כאשר מדובר בסכסוך. הם מנחים את כל האנשים בכל תהליך של קבלת החלטות. דעות קדומות אלו גורמות לנו לעבד מידע באופן מגמתי ומונעות מאיתנו לשקול את האפשרויות שעל השולחן באופן רציונלי ורציני, גם אם יש בכוחן לסיים את הסכסוך לחלוטין. 

בשנת 1956, הפסיכולוג ליאון פסטינג ביצע ניסוי במטרה לעורר דיסוננס קוגניטיבי. דיסוננס קוגניטיבי מתעורר כאשר קיימת סתירה בין אמונותיו של אדם והתנהגותו. בזמן דיסוננס קוגנטיבי האדם ינסה לפתור את הסתירה על ידי שינוי התנהגותו או אמונותיו, כך שהם לא יסתרו זה את זה, על מנת ליישב את הדיסוננס הקוגנטיבי. בניסוי של פסטינג היו כמה שלבים: בשלב הראשון, חצי מהמשתתפים התבקשו לבצע משימה ארוכה ומשעממת. בשלב הבא, הם התבקשו לשווק את הניסוי למועמדים האחרים שעדיין לא ביצעו את השלב הראשון. למי שביצע את  משימת השיכנוע הוצעו 20$, לשאר שילמו 1$ בלבד. ההנחה האינטואיטיבית הייתה שהקבוצה שהרוויחה 20$ תהיה בעלת מוטיבציה גבוהה לשיווק הניסוי כמעניין, ותהיה גם שבעת רצון מהניסוי עצמו. עם זאת, התוצאות הינן מפתיעות ומלמדות דבר או שניים על דעות קדומות קוגניטיביות כפי ניתן לראות מהסרטון הבא:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=korGK0yGIDo

דעות קדומות פסיכולוגיות הינן מנגנון המגדיר את אופיו של אדם. עם זאת ברגע ששמים אותן במסגרת של סכסוך הן מעוותות את השיקולים שאדם לוקח בחשבון בזמן תהליך קבלת החלטות ובקריאת המצב שבו הוא נמצא. 

קחו לדוגמה, כפי שראינו בניסוי לעיל – את הרגע שמתעורר דיסוננס קוגניטיבי; בין רגע ההחלטה יכולה להתבלבל לגמרי בשל שיקולים לא רלוונטיים. כאשר מדובר בסכסוך, ברור כי מניעו החזק ביותר של האדם הוא עקביות. כך למשל, כאשר אדם מביע דעה ספציפית ("הצבא צריך להיות מוסרי בכדי למנוע פגיעה באנשים מהצד השני"), גם כאשר המציאות אינה תואמת את אמונתו (למשל, פעילות צבאית שיצאה מכלל שליטה וגרמה להרבה אבדות). 

תהליך התודעה של אותו אדם, שבעיקרו הוא אינו ידוע, הוא כדלקמן: "הצבא הוא מוסרי. הצבא שלי עושה משהו לא מוסרי. אור אדום! אור אדום! ההתנהגות אינה תואמת את האמונה. אה, רגע. זה היה מוסרי בהתחשב בנסיבות הקשות. הייתי מוסרי במקרים אחרים. טוב. הוקל לי. תביא לי משהו מתוק."

נטייה זו לדיסוננס קוגניטיבי יוצרת ביקורת עצמית נמוכה והתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם התמונה שאנו מנסים להקרין כלפי חוץ. הסתירה נשארת -אך הודות לפעולות שעושה האדם על מנת ליישבה ברמה האישית - הוא לא שם לב לכך. 

(רגע, אומר הקורא לעצמו. זה נכון לגבי סכסוכים אחרים ולגבי הצד השני לסכסוך שאני נמצא בו. הצד שלי הוא באמת מוסרי.) 

רוב האנשים מתארים את תהליך קבלת ההחלטות שלהם כנורמטיבי ואובייקטיבי. עם זאת חשוב להבין שאמונה זו נובעת מכיוון שאנו לא מצליחים לזהות את העובדה שהחלטותינו מתקבלות על בסיס דעות קדומות. 

כל שנייה המוח האנושי עומד מול הרים של מידע. כאשר מדובר בסכסוך, מידע זה לא תורם לנו דבר, בלשון המעטה. לכן, המוח החסכני ורחום שלנו מוביל אותנו באופן אינטואיטיבי לחפש מידע שעולה בקנה אחד עם ההנחות שכבר נמצאות בראש שלנו. אם אנחנו קוראים עיתון ו -50% מהמאמרים תואמים את מה שאנחנו חושבים, ו- 50% האחרים אינם תואמים, אנחנו נקרא רק את אלו שתואמים את חשיבתנו. אם היו לנו את הזמן והאנרגיה, היינו קוראים את המאמרים אחרים, כמובן. אבל המגבלות .... המגבלות.... 

קיימים סוגים רבים של חסמים קוגניטיביים שאנו לא מודעים אליהם לחלוטין. אחד מהם, למשל, הוא הביטחון העצמי שלנו בנוגע ליכולתנו בסכסוך. החסם גורם לכך שאנחנו מגזימים בהערכת הכוח שלנו, ואז אנו נוטים לחשוב מחשבות מוטעות בנוגע לתוצאות שאנו יכולים להשיג. בהעדרו של משא ומתן עם האויב, אנו מסתמכים יותר על מחשבות אלו מאשר על המחשבה שאנו צריכים לפעול למען סיום הסכסוך. סוג חסם זה, כמובן, מונע פשרות אמיתיות ומשבש משא ומתן כבר בתחילתו.

(רגע, אומר לעצמו הקורא. זה נכון לגבי סכסוכים אחרים ולגבי הצד השני של הסכסוך בו אני נמצא. בסכסוך שלנו זו האמת, לא? להם יש יותר מה להפסיד ואנחנו באמת חזקים יותר. מה, לא?) 

הצלחה משותפת בין חוקרי החסמים הקוגניטיביים היא הסבר של מה שנקרא: "טעות ייחוס בסיסית". לדוגמה, בדרך כלל אני נהג טוב וזהיר. אבל היום קרובת משפחה שלי צפויה ללדת כל רגע ואני נוסע מהר בכדי להגיע לבית החולים. אני נוהג מהר בדרך כלל, ואולי עברתי על כמה חוקי תנועה פה ושם. עם זאת, זו לא ההתנהגות הטיפוסית שלי. המצב המיוחד הכריח אותי לעשות זאת. אבל האידיוט הזה שחתך אותי עכשיו בגלל שהוא מזגזג במהירות מופרזת, הוא מסוכן לשנינו - הוא בהחלט ברברי וגס רוח מטבעו. ברור שנהיגתו הפרועה  היא בשל אישיותו, ולא בשל מצב מסוים שהוא נמצא בו. כך, גם בסכסוך, כשצד אחד כופה אלימות נגד צד שני, הוא יצדיק את המצב כדלקמן: מדובר במצב של מלחמה, האויב הביא את זה על עצמו, וזה זמן ההחלטה. הוא לא יודע, חס וחלילה, כי האופי הלוחמני שלו או תסכולו האלים הוא מה שהוביל לאלימות. וזה נכון לשני הצדדים. 

(רגע, אומר לעצמו הקורא. זה נכון לגבי סכסוכים אחרים ולגבי הצד השני של הסכסוך בו אני נמצא. בסכסוך שלנו זו האמת, לא? הצד שלי באמת היה מעדיף לנהוג בצורה שונה, אבל המצב והאויב __________ [הכנס את שם התואר המועדף עליך] כופה עלינו להתנהג בדרך שאיננה תואמת לאני האמיתי שלנו.) 

"תגובה מופחתת" היא מונח המתאר את הנטייה שלנו לנתח את ההצעה, לא על פי התוכן שלה, אלא על פי מקורה, ואז לסווג אותה בהתאם. זוהי נטייה שהיא מעבר להיגיון בריא, אשר מאפשרת לנו לקבל סוכרייה על מקל מחבר קרוב, ולא מאדם זר בסמטה חשוכה. נטייה זו גורמת לנו להחמיץ הצעות אמיתיות לפתרון הסכסוך בגלל ספקנות אשר גורמת לנו באופן אוטומטי להאמין שיש איזשהו "מלכוד" או שההצעה לא תואמת את האינטרס של הצד שלנו. אפילו ברגעים נדירים מאוד, כאשר הצד השני מציג בפנינו הצעות שאנו נהיה מרוצים מהן, אנו מגיבים באופן אוטומטי על ידי ביטול חשיבותן. בדרך זו קשה מאוד להגיע לנקודה שבה אחד הצדדים מקבל את הצעתו של צד אחר. 

(רגע, אומר לעצמו הקורא. זה נכון לגבי סכסוכים אחרים ולגבי הצד השני של הסכסוך בו אני נמצא. עם זאת, אתה לא באמת מצפה ממני לקבל הצעה מהמניפולטורים/ השקרנים / הטיפשים האלה?) 

על ידי יישום שינויים דרושים על תהליך התודעה, הוא יפסיק לפעול כחסם לפעולות היום-יומיות שלנו. אם זאת לא ניתן לנבא זאת בקלות. במיוחד לא ביחס לסכסוך. כאמור, מדובר בחסם אשר אופייני לכל בני האדם במצבים שונים, הוא מזוהה בקלות כאשר הדעות הקדומות שבהן דנו במאמר עולות במוחנו בנוגע לאירועים יומיומיים ומשעממים, ואירועים מהותיים משמעותיים, לדוגמא: אנו רוכשים מוצר מסוים שניות לאחר שהכרזנו עליו חרם, ואנו מנסים להצדיק קניה זו בדרכים שונות (כאשר למעשה שינינו את דעתנו בגלל המחיר המפתה), אנו נמנעים מהתמודדות עם ההשלכות השליליות של אכילת בשר (כאשר למעשה אנחנו אוכלים רק בגלל שהבשר הוא טעים מאוד). אותו הדבר נכון בנוגע לפעולותינו ודעותינו בסכסוך. אנו פועלים באלימות בכיוון שהצד השני מבין רק כוח, כאשר אנו לא מוכנים להודות בעובדה שאנו עושים זאת רק בגלל שהמשך הסכסוך הוא כל מה שאנו מכירים.

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות