דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

הפשרה קוגניטיבית

מאת טל להמן  03.09.2013

 

 

 

לפעמים, כשאנו מרגישים חסרי תקווה והעולם נראה אפל ועכור, הדבר הפשוט ביותר הוא לקחת מטלית ולנקות את החלון...

ניסיתם פעם לשוחח עם אדם אחר והרגשתם שהוא פשוט לא יכול להקשיב לאף טיעון שסותר את תפיסת העולם שלו? זה לא שהוא מגיב וטוען כנגד מה שאומרים לו, אלא הוא פשוט לא שומע דעות אחרות. תופעה זאת יכולה להתרחש בנושאים פוליטיים או חברתיים, אך גם ביחסים בין אישיים - כמה פעמים שמעת חברה שאומרת "הוא פשוט לא מקשיב לי, הוא כל כך מקובע". לפעמים גם החברה לא מוכנה להקשיב באמת, וכששניהם משוחחים השיחה הופכת לשיח חירשים, ואז הטונים עולים, האשמות נזרקות לאוויר, וכל ניסיון לפיוס אמיתי נחרב.

מצב זה נקרא הקפאה קוגניטיבית, זאת הפרעה ידועה שמבטאת קיבעון מחשבתי ותפיסתי שמקשה על עיבוד תקין של מידע. ההפרעה הזאת שכיחה בסכסוכים ארוכי טווח, בין אם מדיניים, חברתיים, קהילתיים או בין-אישיים. היא מקילה על התחושה האישית של כל צד על-ידי חיזוק העמדות הקיימות, והתעלמות מכל מידע שלא מאשש את האמונה בצדקת הדרך. מדהים לראות איך תגובות של אנשים דומות בין אם הם נמצאים בסכסוך אישי ובין אם הם נמצאים בסכסוך פוליטי. בצורה כזאת אנו יכולים להרגיש את אותה עוצמה של איבה כאשר אנו חושבים על ארגון טרור, או כשאנו חושבים על השכן שזרק זבל בחצר שלנו.

כשאדם סובל מההפרעה זאת הוא נוטה לסנן את המידע שנקלט אצלו בצורה שמחזקת את הדעות הקדומות שלו בנוגע לסכסוך שהוא מצוי בו. מידע שתואם את הדעות הללו זוכה להערכה רגשית גבוהה, ונשמר לאורך זמן. לחילופין, מידע שאינו תואם, זוכה להערכה רגשית נמוכה, נדחה ואינו נקלט במערכת. דוגמא מסכסוך שכנים: משה יזכיר תמיד את עץ התות של שכנו שענפיו מגיעים לחצרו ופירותיו מלכלכים את הרצפה, אך הוא ישכח שבנו נוהג לטפס על הענפים ואף לעבור מעל הגדר כדי לקטוף את הפירות. חשוב להדגיש – זהו אמנם מערך קוגניטיבי אך הוא בא לידי ביטוי בביולוגיה של המוח – האמונות שלנו קובעות כמה נוירונים נפעיל בכל נקודת זמן.

אז מה קורה בעצם? כל אחד רוצה לסיים סכסוך שהוא מצוי בו, ואף אחד לא באמת רוצה שסכסוך ימשך. אך סכסוכים נמשכים כי המערכת שלנו מתכנתת את עצמה להכיר רק במידע שמנציח את צדקת הדרך שלנו (קוראים לזה הטיית העדפה), מה שמחזק את האמונה שאנחנו צודקים באופן מוחלט ואילו השני טועה באופן מוחלט. מעגל זה יוצר רפרטואר של קוגניציות ורגשות אשר לא מאפשר אמונה בפתרון והופך את היחסים למשחק סכום אפס.

שינוי יכול להתרחש רק כאשר נוצרת ההבנה שקיום הסכסוך תלוי בתפיסות האישיות שלנו, וכשאנחנו אנחנו מפסיקים להאשים רק את הצד השני בבעיות. הבנה כזאת יוצרת העצמה אישית, מאחר ואנחנו בוחרים להפסיק לראות את עצמנו כקורבן של הנסיבות. אז נוצרת הפשרה קוגניטיבית, אשר גורמת לערעור של המבנה הרגשי-קוגניטיבי שקיים אצלנו (וזה גם מקור הפחד של השינוי, כי ערעור של מבנה קיים יכול להיות מאוד מפחיד). 

ערעור זה מאפשר יצירה של רפרטואר חלופי, אמונה שפתרון הוא אפשרי ולקיחת אחריות על המצב. וכך ברגע שהמבנה הקוגניטיבי-רגשי הקפוא מופשר, אנו מסוגלים להכיל את נקודת המבט של השני, ולהכיר בהפסדים החומריים, הרגשיים וקוגניטיביים שנגרמים לנו בגלל הסכסוך. ואז, באופן הדרגתי, אנו מסוגלים להכיל מידע יותר מגוון ויותר רחב על המציאות שאנו חיים בה, מה שעוזר לנו להבין טוב יותר את בני זוגנו, שכנינו, חברי קהילות אחרות, אנשים ממוצא אתני שונה, ואנשים ממדינות יריבות.

הבעיה העיקרית היא שרבים מדרכי החשיבה שמאפיינות את ההקפאה הקוגניטיבית שקופות בשבילנו, כי הן נתפסות כחלק מתפיסת העולם שלנו. האחריות עלינו לנסות ולראות אותן. האם יש לך אפשרות לחשוב על שלוש תפיסות שמקפיאות את התודעה שלך ביחס למצבים של סכסוך בחייך?

 

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות