דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

חסמים פסיכולוגיים - ייאוש

מאת דר' עירן הלפרין  02.09.2013

 

 

 

ייאוש הוא אחד החסמים העיקריים לפתרון סכסוכים. ניתן גם להגדירו כחוסר תקווה. הוא דומיננטי בעיקר בחברות שבהן סכסוכים ומחלוקות קיימים כבר שנים רבות, וניסיונות רבים להגיע לפתרון כשלו. ייאוש עולה כאשר מנסים שוב ושוב להגיע לפתרון.

כאשר נוצרת חברה מיואשת וחסרת תקווה, אנשיה הופכים לאדישים. חוסר תקווה בחברה הנשלטת על ידי סכסוך נחשב לאחד המכשולים העיקריים כאשר באים ליישב סכסוך, או אפילו כאשר מנסים להחיל שינוי. זה אומר שאנשים מוכנים לפתור את הסכסוך, אך הייאוש מונע מהם לנוע קדימה לקראת שינוי או לעשות משהו חדש בכדי לפתור את הסכסוך.

למה ייאוש נחשב מכשול לפתרון סכסוכים?

ייאוש נוצר בשל שלוש תפיסות מוטעות עיקריות:

התפיסה המוטעית הנפוצה ביותר היא שהסכסוך הנוכחי הוא בלתי פתיר, או שסוג כזה של מחלוקת מעולם לא נפתר. הסיבה לכך היא האמונה שהסכסוך הנוכחי הוא שונה מסכסוכים אחרים בעולם, וכי הנסיבות הנוכחיות שונות מנסיבות אחרות.

התפיסה המוטעית השנייה הקשורה לשנאה הינה שהסכסוך פתיר, אך הצד השני לא ניתן לשינוי. לכן, הסכסוך לא ייפתר, וזה לא משנה אילו יוזמות יעלו במטרה לפתור את הסכסוך, משום שלא ניתן לשנות את הצד השני.

התפיסה המוטעית השלישית התפתחה בשנים האחרונות: האנשים בחברה מסוימת חושבים שהם לא מסוגלים להשתנות בעצמם; מגיע שלב מסוים כאשר האמונה היא שהסכסוך פתיר, ושהצד השני יכול להשתנות. אך, החברה שבה הם חיים, או הרוב המכריע שלה, אינה ניתנת לשינוי, היא תוקפנית ובלתי מתפשרת. למרות שהם מכירים בהיבטים החיוביים הרבים שבחברה זו, הם הופכים לשליליים בכל הנוגע לסכסוך.

אנו יכולים לסכם תפיסות מוטעות אלה בשתי נקודות עיקריות:

ראשית: אדישות כללית; אדישות לאירועים הפוליטיים המתרחשים מסביב, אדישות לפעולות הצד השני של הסכסוך לטובת השגת פתרון, אדישות למצב הפוליטי הפנימי, אדישות לפתרונות צד שלישי, ואדישות ללחצים חיצוניים להגיע לפתרון.

שנית : כאשר הצדדים הנוגעים בדבר נמצאים במצב של ייאוש, הם אינם מעוניינים לפעול לפתרון הסכסוך. כתוצאה מכך, הם לא פתוחים לרעיונות חדשים, ואין להם נכונות לקחת סיכונים, מכיוון שהייאוש מעכב אותם מבחינה אינטלקטואלית, ומונע מהם מלהתקדם לקראת פתרון הסכסוך.

כיצד ניתן לטפל בבעייתיות הנגרמת מייאוש בכל הקשור לפתרון סכסוכים?

כפי שהוזכר לעיל, אחת התפיסות המוטעות הנוגעות לייאוש היא האמונה כי "הסכסוך הנוכחי הוא בלתי פתיר, או שלא ניתן לעולם לפתור סוג זה של מחלוקת". שני הליכים חייבים להתקיים על מנת לנטרל מחשבות אלו: להציג מקרים של חברות שחיו בסכסוך אחר ולא קשור ושהצליחו לפתור אותו, להציג את העובדה כי הסכסוך שלהם לא היה קל יותר מהסכסוך הנוכחי, ואף היה דומה; ההבדלים הם בפרטים הקטנים. על ידי אפיון סכסוכים והפרדתם לקטגוריות ניתן להראות את הדמיון בין סכסוכים שונים. גישה זו ניתן לשימוש בכדי לשכנע את החברות הנוגעות בדבר שהסכסוך שלהם דומה לאחרים, ולכן פתיר.

שינוי ניתן להחיל, לעומת זאת, על ידי שימת דגש על הרעיון כי "שינוי הוא מציאותי ובר השגה". זאת ניתן להשיג כאשר מציגים שינוי שהתרחש ברמה האישית או החברתית: דוגמאות לשינויים דרסטיים שקרו לעמים אחרים בכל רחבי העולם (לדוגמה: העולם הערבי), או דוגמאות לשינויים שהתרחשו בנסיבות מסוימות - שאינן קשורות לסכסוך - ובהצלחה. הם חייבים להגיע לנקודה שבה הם מאמינים שהם מסוגלים להשתנות.

ברגע שהחברות הנוגעות בדבר ישתכנעו שבעיות אחרות כבר נפתרו, וששינוי חברתי הוא אפשרי, הם יהיו חופשיים להתחיל לחקור פתרונות לסכסוך שהם חיים בו. ברגע שהם יפתחו לצד השני , ויאמינו בשינוי, תחושת התקווה תגדל, ואילו תחושת הייאוש תקטן. זה יוציא אנשים מתחושת האדישות, וייתן סיכוי לפתרון הסכסוך.

 

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות