דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

בלאדה לבן

מאת יצחק פרנקנטל  01.09.2013

בלאדה לבן.

על אריק מאבא.

 

הציפייה להולדת הבן, ועוד הראשון, לוותה ברגשות אבהיים, שטרם ידעתי שהם קיימים. לא, לא כל אחד יכול להבין את התחושה.  רק מי שחווה את חדוות הבריאה,  יודע מהי הרגשת האבהות של : בטרם יצרתיך בבטן ידעתיך.  והנה,  נולד הפלא והנס הגדול ביותר, הרגשת התחברות עם הבורא, הרגשת שותפות עם הבורא, תחושת קבלת היש מהאין, הרגשות אבהיים הפורצים,  מכל אפיק רגשי הקיים בתוכי, ואני מרגיש מהלך בעננים, ואני מרגיש ששוב אינני, אותו יצחק מלפני אריק, ואני מרגיש שאריק הוא חלק ממני, ואני מרגיש שאני חלק מאריק, ואני מתרגש למשמע הבכי הראשון, ואני מדמע בראותי את רגליו הדקיקות,  את אצבעות ידיו הזעירות, ולפני הברית, בלילה, אני לא עוצם עין, אני חושש מפני מה,  שעומד לעבור זה הקטן, וזוכר, זוכר את החיבור האמוני,  בינינו ובין הקב"ה, וזוכר את הציווי האלוהי,  לכרות ברית עולם, וזוכר את בדמייך חיי, ואני מתנחם בכך שאני שכחתי,  וגם הוא ישכח. והילד גדל, ואני מתרגש למראה החיוך התמים, ואני מתפקע משמחה עת,  השן הראשונה ביצבצה, והילד גדל, ונהיה לילד תכול עיניים,  זהוב שיער, ואני נקרע בגאווה ובשמחה, ואני, ליבי חושב לפקוע משמחה,  על כל תחבולה של זה הקטן, ואני,  כשהוא כואב, אני כואב, וכשהוא חולה, אני משוגע, וכשהוא צוחק אני משתגע, ושמחתו שמחתי, ואני שמח לחתלו, כדי שלא יסבול, ופתאום, כל לבוש יפה של הילד, מביא לי שמחה מיוחדת, על כי זה הילד, שלי הוא, וכל צעצוע חדש שאני רואה, אני לילד קונה, כי שמחתו שימחתי, ופתאום אני קולט, זה הקטן, שלי וממני, ונותן לילד אהבה, כי אני מאמין בדרך האהבה, ואני מקבל ממנו בחזרה, ליטוף של גאווה, נשיקה של אהבה, חיבוק של חבר, והילד גדל, ואני אתו באהבותיו, ואני אתו בתעלוליו, שפה מיוחדת הייתה לנו, שפה ללא קול, שפה ללא דיבורים, שפת העיניים, הוא ראה והבין, הוא ראה וקלט,  הוא ראה ושידר, והילד גדל, וכשלמדבר יהודה נסע, וכשגידל עגילים, כשהשתולל, וכשהתפרע, וכשצחק, וכשחייך, אמרתי לו, לוואי וצחוקך היה אמת, לוואי וחיוכך, היה מבפנים, והוא הפנים, וכשהתווכח עם חבריו, על עניינים שברום עולם, הייתי גאה על עמדתו, וכשרבנו, וכשהתווכחנו, אריק חייך, כשכעסתי ורתחתי, אריך היה אופטימי, והילד גדל, והתגייס לצבא, ונלחם על שירות בשריון, וכשקיבל 4 שברי הליכה,  לא נשבר, והמשיך,  ונלחם על המשך טירונות,   וכשחזר מהטירונות באפטר,  מגורז ומאושר מהשירות בשריון,   ועם חיוך חזר,  והיה מורעל על הצבא,  וראה בצבא שירות לעם,   וראה בשירות העם, זכות,  ואני לו אמרתי,  לפני הגיוס,  עת ביקש קמצוץ של צ'ופר,  על הגיוס המתקרב,   אמרתי לו,  אריק,  השירות אינו חובה,  השירות הצבאי הוא זכות,  קיבלת עד היום מהמדינה,  ועכשיו,  הגיע הזמן שתחזיר,  ואריק, תמיד עם החיוך על הפנים,  כשחזר מהאפטר לצבא,  חזר עם חיוך,  כשעשה מסיבת גיוס,  היה כולו מחויך ומאושר,  ותמיד עם חיוך,  ובטוחני כשעלה על רכב המוות,  עלה עם חיוך,  עם טוב לב,  עם שמחה,  וכיצד חש ברגעי האימה,  עת נודע לו שנתפס,  מה חלף בראשו,  האם חש את הכדור הראשון,  האם חש בכדור השני,  האם בשלישי,  או בסכין המונפת,  האם חש בסכנה האורבת,  האם היה לו זמן להתכונן למוות,   האם המוות בא בחטף,  האם אריק סבל,  האם אריק הרגיש,  האם זעק עד לב השמים,   האם השתולל ונלחם,  על כל שבריר של שניה,  האם קרה הדבר מיד לכשעלה,  או כעבור מספר דקות,  האם היה לו זמן לקלוט,  או מיד נכנס לפעולה,  ומה חלף בראשו בשניה האחרונה,   שמע ישראל,  האם ראה 

את ההורים,  האחים,  החברים,  הדשא הירוק,  המושב,  הקיבוץ,  הרפת,  הישיבה, האם  זכר את הליטוף, האם חשב על, על מה ?  ה' אלוקינו,  האם באותה שניה,  ראה,  הרגיש,  או היה משותק מאימה, האם באותה שניה,  הוצף בכאבים,  באימה,  האם באותה שניה,  קלט, שזו לו השניה האחרונה,  ה' אחד,  מה ריבונו של עולם ?  על מה חשב,  לפני שנהפך למלאך ?  והשאלה הגדולה מכולן,  למה,  והתשובה הרועמת מכל,  קול דממה,  ואין ליטוף של אהבה,  ואין מבט של הבנה,  ואין עיניים כחולות,  ואין שיער זהוב,  ואין הריח,  ריח אריק, ואין חיוך מקסים,  ואין שמחת חיים,  ואין ילד שגדל,  ואין מעשי קונדס,  ואין הבן, ואין האח, ואין הנכד, ואין חבר,  ואין  ואין ואין,  ובלוויה,  זוכר אני את הארון,  ארון עטוף בדגל, דגל שמאז,  משמש לי בערבוביה,  שמיכה לאריק,  וכיסוי לאין,  ובארון,  אני רוצה לפותחו, אני רוצה לחבקו,  לנשקו,  להפרד ממנו,  לומר לאריק בפעם האחרונה,  בן,   בן אהובי,  בן יקירי,  מי יתן מותי תחתיך,  בוא תצא,  קח את מקומי,  בוא חייה,  ואני,  הולך אחר הקומנדקר,  ואני רואה את הארון,  ולא קולט,  האם שם אריק ?  האם הוא בבגדיו ?  האם הוא נוטף דם ?  האם כל אבריו איתו ?  ואני הולך אחרי הארון,  וחושב,  אולי זה חלום,  ואני רואה מסביבי אנשים,  ואומר,  לא,  אין זה חלום,  זה שיברו של אריק,  ואני לא מוכן לקבל,  ואני רוצה לצרוח,  ואני רוצה להכנס לארון,  ואני בוכה,  בוכה מכאב, משברון לב,  בוכה ובוהה,  האם כאן אריק ?  יתגדל ויתקדש,  ובקבר,  בהתחלה,  שיגע אותי לחשוב,  על התולעים,  על הנמלים,  על העור והעצמות,  על סעודת המוות,  של ליצני האדמה,  על חגיגת הסועדים,  מבשר אריק,  שמיא רבה מבורך לעולם,  וזוכר אני,  שקבלתי מהצבא,  את שעונו הרווי בדם,  שרשרת הדיסקית רוויה בדם,  דם אריק,  וביום הולדתו,  קברתים בקבר אריק,  מתנה נתתי לו  ליום הולדתו,  דם אל דם יישק,  לעולם ולעולמי עולמיא יתברך,  והחשיבה,  על חגיגת הסועדים,  לא נתנה לי מנוח,  אך רק בהתחלה,  בהמשך,  ידעתי שאריק לא שם,  בהמשך,  ידעתי שאריק איתי,  ובאמת,  אריק איתי בכל מקום,  בחייכון וביומכון ובחיי דכל ישראל  והמחשבות שקורעות,  מה קורא איתו שם ?  היכן זה שם ?  האם יש, ומה יש שם ?  האם נכיר אחד את השני כשנפגש ?  בעגלא ובזמן קריב,  וזוכרים אתם, את ההתחלה,  את רגש האבהות,  הנולד עם הילד ?  גם רגש הריקנות,  רגש,  מלוא הכאב של האין,  רגש מלוא האין, של הכאב,  רגש שנולד מהאין,  אין חיוניות,  יש כאב,  זו שפה,  ש - זר, לא יבינה,  זו מתנה,  למי שאינו מבין,  זו שפה,  לא בפה,  לא בכתב,  לא באוזן,  לא בעין,  זו שפת האין,  זו שפת התחושה,  זו שפת ההפך,  ההפך מיש,  ההפך משמחה,  ההפך מחיוניות, מילד חי, מההגיון,  ההפך מבן הקובר,  ההפך מנכד ואבא, שסבא קוברים, ההפך מחשק, מטעם, ההפך מאבן פינה, ממנגינה,  והעצב,  העצב משמש לו בערבוביה,  עם המציאות,  ועם אובדן תחושת הזמן,  והעצב,  מתחבר הוא לאתמול,  כאילו היה לפני,  כמה דקות, וקשה, למצוא מילים, שירכיבו את מרכבת האלים, ברוך דיין אמת,  ואני,  כרתתי ברית עולם,  בדמיי  חיי, בדמיי חיי, ברוך דיין אמת, ברוך הנותן, וברוך המחזיר, אלוהי, נשמה שנתת בי, מודה אני לפניך. יהא שמיא רבה מבורך. 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות