דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

שחיקה ותקווה

מאת עטא אל-קימרי  28.08.2013

מסקרי דעת קהל בישראל ובפלסטין עולה כי שני העמים רוצים לסיים את האלימות ההדדית ולתת הזדמנות נוספת למאמצי המשא ומתן בתקווה שיביאו לשלום. ולמרות זאת, בשני הצדדים יש עדיין מי שתומך בצעדים שמטרתם להכניע את הצד השני. שתי התוצאות נראות סותרות, הרי איך יכול להיות שלאלימות, שבאה לידי ביטוי על-ידי דיכוי ונקמה, קיימים גם תומכים וגם מתנגדים?

למעשה, סתירה זו היא שטחית בלבד. אם נבחן את השאלה לעומק, נגלה כי שני צדדי הסתירה יכולים בקלות להתקיים זה לצד זה. כאשר רמת הדאגה עולה בצד הישראלי הם מרגישים כי אין דרך אחרת אלא לבחור בצעדים צבאיים ומדכאים שישימו קץ לאלימות שהפלסטינים משתמשים בה כאמצעי מחאה והתנגדות נגד הכיבוש והדיכוי המתמשך. הדבר נכון גם לגבי הפלסטינים. לאחר שנואשו ממאמצי המשא ומתן ומחוסר יכולתם להגשים את שאיפתם הלגיטימית לחופש ולעצמאות הם מרגישים שאין להם ברירה אחרת אלא לפנות למאבק אלים.

לכן, שני הצדדים בוחרים לפעול בדרך האלימות, מתוך מחשבה שרק בדרך זו יוכלו להגשים את שאיפתם העליונה. הישראלים מאמינים שדיכוי יאפשר להם לחסל סופית את האיום על חייהם הנוחים אשר מאוימים על ידי השאיפות הבלתי סבירות של הפלסטינים. הפלסטינים מצידם פותו לחשוב שעל ידי גרימת כאב לישראלים בטריטוריה שלהם הם יצליחו בסופו של דבר להכניע אותם לדרישותיהם.

המשמעות היא ששני הצדדים בוחרים בחלופה צבאית, שנועדה להביס ולהכניע את האחר, "להכות אותם עד שהם ישברו" הוא הביטוי הנפוץ בפיהם של שני הצדדים. 

ובכל זאת, לאחר שנים של התקוממות, רצח הדדי, אובדן חיי אדם, כלכלה בשפל ומוסר פגום, שני הצדדים נשארו בלתי שבירים וממשיכים להביע  נכונות להקריב ולסבול יותר בתקווה שהצד השני ייכנע ראשון.

מצד השני, התקווה לסיים את ההתגוששות של "מי ייכנע ראשון" מתעוררת בשל מאמצי ארה"ב לאלץ את שני הצדדים לשוב למסלול השלום בדרך שתספק את הגאווה, האתגרים והיהירות שלהם, ולאפשר לכל צד להגיד "אני לא נכנעתי ראשון". זוהי הסיבה שאנו מבחינים כי קיימת תמיכה רחבה ביוזמות פוליטיות חיצוניות, בזמן שהלחימה נמשכת, לדוגמא מפת הדרכים האירופית-אמריקנית.

בשל קו מחשבה זה, האפשרות של שלום נשארת פתוחה ושני הצדדים מוכנים להתפשר ולהגיע להסכם. הישראלים, למרות עקשנותם ובחירתם בפתרון צבאי ובממשלה קיצונית אשר לא מציעה דבר מלבד אגרוף ברזל גולמי, יותר ויותר מוכנים לויתורים הנדרשים למען הסכם שלום, ויתורים שעד לא מזמן היו לא ניתנים להעלותם על הדעת כמו פירוק התנחלויות והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. באשר לפלסטינים, סקרי דעת הקהל האחרונים מצביעים על נכונות, אם יושג הסכם להפסקת אש הדדי, להסתכן במלחמת אזרחים בכדי למלא את דרישותיו של הסכם כזה.

תמיכה בהסכם אינו מוגבל להסכמה להצעות גישור זרות, אלא יש גם נכונות מוגברת בשני הצדדים להפסיק את האלימות ההדדית. סקר שנערך לאחרונה על ידי המרכז הפלסטיני לסקרים ומחקרים מצביע על כך כי 76% תומכים בהפסקת האלימות כאשר רק כמה חודשים לפני כן המספר עמד רק על 48% למרות שמספר התייחס רק להפסקת אש הדרגתית.

בדיוק כמו שהנתונים על תמיכה הדדית באלימות מצביעה על עקשנותם של שני הצדדים ובהחלטתם לא להיכנע, תמיכתם בפתרונות ובהצעות להפסקת אש השונות היא סימן לשחיקת עקשנות זו.

במילים אחרות, שני הצדדים אומרים, "אנו מתעקשים לעמוד על שלנו ולהמשיך במאבק שלנו עד שהצד השני ישבר, דבר שיקרה ממש בכל רגע. תנו לנו להמתין לרגע הזה, ובינתיים אם במקרה הצעה לצאת מהעקשנות תעלה, אנחנו נאמץ אותה ונביע את נכונותנו לוותר בכדי לאפשר הסכם כזה".

המסקנה היא שלשני הצדדים המיוסרים לא חסר הרצון לשלום ולהסכמה הדדית, מה שחסר הוא מנהיגים אשר יהיו מסוגלים למלא את רצון העם על ידי הסכם מדיני הוגן ומתקבל על דעת.

נתניהו נבחר מחדש כראש ממשלת ישראל, עובדה שמרמזת על המשך הסטטוס קוו מאז 2009. 

אם עדיין יש תקווה, למרות החזון הקודר הזה, היא מתגלמת בעובדה ששני העמים בסופו של דבר יתעייפו. ככל שהעייפות גדלה כך גם תגדל מוכנותם לפיוס ולהסכמה הדדית, ועד אז, הרס, דיכוי וסבל ימשיכו למלוך.

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות