דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

ספיידרמן והגובלין הירוק

מאת שירי בר   15.12.2013

 

 

 

אלו מאתנו שאוהבים לראות סרטי פעולה כבר רגילים למצג השווא הנפרש לעינינו בכל פעם בגרסה קצת שונה: גיבור אנושי או גיבור-על מכאן, ולעומתו על קצה הסקאלה איזשהו נבל-על שטני או אדם מרושע שאבד צלם אנוש. במאיי הסרטים לא חוסכים כל מאמץ – פעלולי מחשב או עבודת איפור מרשימה – כדי ליצור דמויות מפלצתיות שמגלמות את כל הרוע שבעולם. הטוב (והיפה מכאן), הרע (והמכוער מכאן).

בימים עברו היו אלה מספרי הסיפורים והאינקוויזיטורים שהיו אמונים על הפיכת בני אנוש למכשפות או לשדים. מי שאיתרע מזלו ושקיבל את תווית ה מֶדמון, גם אם על לא עוול בכפו, לא היה יכול להיחלץ ממנה בקלות. כפי שמתארים חיים עומר ונחי אלון בספרם "השטן שבינינו", האמונה הנפוצה היתה כי בן אדם יכול להוות מבלי ידיעתו כלי קיבול לכוחות השחור, שפעלו דרכו כדי להרבות ולהפיץ את הרוע. שלוחי השטן הסוו את עצמם היטב ולכן כל מי שהטיל ספק בקיומם נחשב כמסייע לעבודתם. לפיכך נדרשה פעולה נמרצת הן נגד השדים והן נגד הכופרים.

כדי להיטהר מן הרוע היה צורך בווידוי ובמסכת של עינויים שאמורה היתה להביא למיגור הרועולגאולה – הן עבור הפרט והן עבור הקהילה. 

אם נראה לכם שאלו הן אמונות תפלות שאבד עליהן הקלח נסו להתחקות אחר תהליך הדמוניזציה שלעתים קרובות משחק תפקיד מכריע בהסלמה של סכסוכים, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. האמונה הגורפת שסבל נגרם כתוצאה מרוע גורמת לאנשים הנתונים בקונפליקט לאפיין בצורה שלילית את מי שניצב למולם. הם נוטים לייחס לו מוטיבציות, כוונות ותכונות מזיקות שבמהרה יוצאות מההקשר של הסכסוך הספציפי ומקיפות את כל אישיותו ומהותו של האדם/קולקטיב שזה עתה תויג כ"אויב". כך נפערת תהום בתודעתו של כל צד בינו לבין הצד השני: אני שוחר טוב, ואילו הוא רע בבסיסו ופועל מתוך מגמה ברורה לפגוע בי. כך הצד השני הוא כוחני ואינטרסנטי ואילו אני מאוים ופועל מתוך הגנה עצמית; היא בלתי מתחשבת ובלתי אמינה, ואני שואפת לפיתרון המחלוקת; הוא סחוף שנאה ורצון לנקמה ואילו התנהגותי נובעת מהיגיון שקול. 

הפרקים האפלים של המאה העשרים, שבהם הדמוניזציה כלפי קבוצה אנושית מסוימת גדלה לממדים של דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה מוחלטות, מורים על סכנת ההידרדרות במדרון החלקלק שבין השלכת אפיונים שליליים על מאן-דהו לבין ההצדקה לנקיטת אלימות כנגדו. 

כאשר אני או הקבוצה שלי נחשבים לצודקים, מוסריים ותרבותיים לחלוטין קל לטעון שהצד השני הוא מושחת, אלים ופרוע. בהמשך יש מי שיטענו ש"הם" גם פרימיטיביים, מלוכלכים, עצלנים ונחותים, ושיש להעניש אותם על האלימות שלהם כלפינו – הרי מותר לפגוע במי שאינו ראוי. והנה הם שוב אתנו: ספיידרמן מכאן והגובלין הירוק מכאן. אנחנו והם. הטובים והרעים. 

על פי בית מדרשם של עומר ואלון, במידה והצלחנו להבחין שאנחנו נתונים בתהליך של דמוניזציה, נוכל גם לבחור לנקוט בצעדים אנטי-דמוניים – גישה שמאפשרת יציאה מהמקום הצר של "אני לגמרי צודקת" ו"היא לגמרי אשמה". אפשר לנסות להניח בצד את התדמית השלילית שיצרתי לגבי הצד השני ולהתחיל לחשוף עוד רבדים בסיפורו – למשל נסיבות החיים שהביאו אותו לנהוג בצורה מסוימת. גם אם מעשיו לחלוטין בלתי מקובלים עלי, האם יכול להיות שגם הוא סובל כתוצאה מהקונפליקט? האם יכול להיות שחלק מצרכיו הבסיסיים הלגיטימיים אינם מתמלאים? ואולי גם הוא חש מאוים וחרד – כתוצאה ממעשיי? הרחבת הראייה בצורה זו תביא אותי במוקדם או במאוחר לראות את ההיגיון הפנימי של "אויבי" ובהמשך אוכל להפחית את החשד ואת הכעס כלפיו. מכאן הדרך לפתרון ולפיוס היא קצת יותר אפשרית. 

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות