דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

אפשר כבר להוריד את השריון

מאת שירי בר   04.12.2013

 

 

 

אני זוכרת את עצמי בזמן אחת המלחמות שהתרגשו עלינו בשנים האחרונות הולכת ברחוב ומחלקת פליירים בקריאה להפסקת האלימות ולהכרה באנושיות שבשני הצדדים. בעוד שהיו עוברים ושבים שהביעו הזדהות שבשתיקה רבים יותר כרכמו בשאט נפש את הנייר ואת פניהם ואחדים מהם אף נתנו ללשונם להשתלח... את אותה התייחסות, גם אם חריפה פחות, ניתן לפגוש בקונפליקטים בין-אישיים. הנה פלוני שמאשים בלהט את חברו, ומפליג בתיאורים בדבר אופיו ומעשיו של אותו "חבר" – בעוד שלמסתכל מהצד נדמה שהאשמה כמו גם התיאורים יכלו בקלות להתחלק בין שניהם. אז למה כשאנחנו מסוכסכים כל כך קשה לנו לראות את הצד השני ואת עצמנו פשוט כפי שאנחנו – כבני אנוש שטעו והסתבכו בנסיבות לא-מיטיבות אך שיש ביכולתם לתקן?

מסתבר שאנשים הנתונים במחלוקת, וגם חברות שנמצאות במצב של סכסוך אלים ומתמשך, מפתחים באופן טבעי דפוסים רגשיים ודרכי חשיבה שניתן לכנותם בשם "תודעת סכסוך". הדפוסים האלה עונים על צרכים חיוניים ומאפשרים לפרט או לחברה להתמודד בצורה טובה יותר עם הקונפליקט, אך יש להם גם צד טרגי ומצער: כאשר התנאים משתנים ונוצרת האפשרות להיפרד מהסכסוך ולבנות מחדש יחסים של שלום ושיתוף פעולה, הם מעוררים חשדנות כלפי האפשרות של פיוס ומונעים מאנשים להאמין שמציאות אחרת היא אפשרית. בכך הם עוזרים לקבע את מצב הסכסוך1

תודעת הסכסוך בנויה מאמונות, עמדות ורגשות שמכתיבים לאנשים כיצד לתפוס לא רק את הצד השני אלא גם את עצמם ואת הקונפליקט. למרות שמדובר בתופעה אנושית אוניברסאלית, זה עדיין מפתיע לראות כיצד אותם אלמנטים חוזרים על עצמם בסכסוכים ברמות שונות – בין אנשים, בין קבוצות ובין מדינות. באופן בסיסי תודעת הסכסוך נשענת על הדפוס האנושי שמפריד בין "אנחנו הטובים" ל"הם הרעים". במצב של סכסוך החשיבה הקוטבית הזו מחריפה באופן קיצוני ומשפיעה על תפיסת המציאות של מי שנתון בה. כמו צב שביתו הוא מבצרו, או לוחם צלבני שעוטה על עצמו שריון מתכת, תודעת הסכסוך יוצרת חוויה טוטאלית: היא עוזרת לנושא אותה להתגונן מאיומים, אך באותה עת היא גורמת לו להתנהל בכבדות תוך שהיא מצמצמת במאוד את שדה הראייה שלו. 

תודעת הסכסוך אומרת כך: הצד השני התחיל בסכסוך, והוא נקט ונוקט בפעולות אלימות ובלתי מוצדקות נגדי. ההתנהגות שלו נובעת מאופיו האלים ו/או המרושע שהוא קבוע וחסר תקנה. לצערי נקלעתי למצב הזה בניגוד לרצוני – הרי אני מעוניינת בפיוס – אך מכיוון שהוא מבין רק כוח, אין לי ברירה אלא להשתמש באמצעים כוחניים כדי להגן על עצמי ועל האינטרסים שלי. 

כשמדובר בסכסוך בין לאומים האינטרסים הופכים לקיומיים וההיסטוריה נוכחת בכל כובד משקלה – אנשים כבר הקריבו את חייהם, ואומות העולם הוכיחו שאי אפשר לסמוך עליהן, על כן על כל העם להתגייס ולהתאחד – סביב המטרות הלאומיות, לזכר הנופלים ולמען ה"שלום" המיוחל... 

דמיינו לעצמכם שאתם מרכיבים ללא ידיעתכם משקפיים עם עדשות סגולות. רק כאשר תורידו את המשקפיים תבחינו בכך שעד כה ראיתם גרסה סגולה, ובמידה מסוימת מעוותת, של המציאות. כזה הוא העיוות שנגרם על ידי תודעת הסכסוך. כפי שכבר נאמר, החשיבה המסכסכת מתפתחת באופן טבעי, והיא חיונית להישרדות בזמנים מסוימים. השאלה היא האם נצליח, כמו האבירים הלוחמים, להוריד את השריון עם תום הקרב. ללא השריון אנחנו יותר גמישים. למול עינינו נפרשת מאופק אל אופק מציאות מלאת סתירות ומורכבויות. ללא השריון אנחנו יכולים להיות יותר פתוחים ויצירתיים, ולעבוד בשיתוף פעולה עם הצד השני – אויבנו לשעבר – למציאת פתרון מיטיב ובר-קיימא לסכסוך. שיהיה לנו בהצלחה! 

 

========

1. קראו על התשתית הפסיכולוגית-חברתית שתומכת בסכסוכים בספרו של דניאל בר-טל "לחיות עם הסכסוך". הוצאת כרמל, ירושלים, 2007.

 

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות