דף הבית אודותינו מאמרים המילה שלך גלריית תמונות גלריית וידאו וויקיפיס תרומה
פעילות מורה נבוכים

קונפליקט כמנוע לשינוי

מאת שירי בר   24.11.2013

 

 

 

אי-הסכמות מהוות לטוב ולרע חלק אינטגראלי מחיי היומיום וממערכות בין-אישיות וחברתיות. בעוד שסכסוך מקוטלג לרוב כתופעה שלילית שיש להיפטר ממנה בהקדם האפשרי חשוב להעמיק את המבט ולבחון מה בא הסכסוך ללמד אותנו. חשוב עוד יותר לבחון האם הדרכים בהן אנו פועלים כדי לפתור אותו משפרות או מחמירות את המצב, ובייחוד כשמדובר בסכסוכים חברתיים בקנה מידה גדול.

כשנדלקת נורה אדומה באיזו מערכת מכאנית, או כשבן אדם סובל פתאום מאיזה כאב, בעלת מקצוע רצינית ואחראית תקדיש את הזמן לבדוק מהו מקור הבעיה ותנקוט את הצעדים המתאימים כדי לפתור אותה בצורה מיטבית. אם להבדיל היא פשוט תכבה את המתג או תמליץ על כדור נגד כאבים, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר הסימפטום יחזור והבעיה המקורית רק תלך ותחריף. 

סכסוך הוא כמו אותו כאב או נורה אדומה. המטרה של אי הנעימות הכרוכה בהם היא למשוך תשומת לב ולקרוא לטיפול בבעיה, שלרוב נחבאת מתחת לפני השטח. כמו שיש סיבה לכאב, כך גם סכסוך הוא אינו תופעה סתמית – הוא מעיד על כך שמשהו במערכת שבתוכה הוא מתקיים יצא מאיזון ושיש צורך בשינוי כדי לחזור לזרימה הרגילה של החיים. ככל שהבעיה יותר מורכבת, נדרשת התייחסות רחבה ומערכתית יותר, ובמיוחד נדרשים שינויים אמיתיים ולא רק דיבורים בעלמא. 

עבור הרבה אנשים סכסוך הוא אינו חוויה נעימה ולכן הם נוטים להתעלם ממנו או להתחמק מהעיסוק בו. כשאין ברירה והמצב הבעייתי מתפוצץ להם בפנים הם בוחרים באחת משתי דרכי התמודדות נפוצות – התנפלות או התקפלות – הם מתקיפים כדי להכניע את הצד השני ולהכריע את המצב לטובתם או בורחים מהתמודדות ומוותרים לגמרי על האינטרסים שלהם. בשני המצבים מדובר בתוצאה של הפסד-רווח: צד אחד מקבל את הכל ואילו הצד השני מפסיד את הכל. 

ברמה החברתית והבין-לאומית קיימות מספר גישות להתמודדות עם סכסוכים. מלחמה היא דרך אחת, שבה נעשה שימוש בכוח כדי לפתור לכאורה בעיות ביטחוניות, מדיניות וכלכליות. כידוע, הרבה תרופות גורמות לתופעות לוואי שלפעמים הן חמורות לא פחות מהבעיה המקורית. תופעות הלוואי של מלחמה ושימוש באלימות כוללות בין השאר הרס מערכתי של מרקם החיים בקהילה המותקפת, כמו גם פחד, שנאה, השפלה ורצון לנקמה. גישה נפוצה אחרת היא "ניהול הסכסוך" – בחירה להמשיך לחיות עם הסכסוך לאורך זמן מתוך אמונה שאין יכולת או רצון ליישב אותו. במקום לנסות לפתור את בעיות העומק מושקעים מאמצים בהפחתת השפעותיו השליליות של הסכסוך, תוך שמירה על איזשהו סטאטוס קוו שלרוב הוא נוח לאחד הצדדים והרבה פחות נוח לצד השני. 

מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת מתפתחת גישה נוספת להתמודדות עם סכסוכים השמה דגש על התמרת – כלומר שינוי – מערכות היחסים שבתוכן מתקיימים סכסוכים ועל מציאת פתרונות ארוכים וברי קיימא לבעיות שהביאו לפריצתם מלכתחילה. בעוד שמיישבי סכסוכים מתאמצים לפתור משברים ברמה המיידית, תוך התייחסות למורכבות של הבעיות בבסיס הקונפליקט, מתמירי סכסוכים מתייחסים אל הקונפליקט כאל מנוע לצמיחה. הם מקדמים תהליכים קונסטרוקטיביים של שינוי שמטרתם לא רק להיפטר מתופעות שליליות המפריעות לתפקוד הרגיל אלא גם לפתח דרכים חיוביות יותר לניהול מערכות יחסים1.  

חישבו על זה – קונפליקט נוצר כשיש חיכוך בין אנשים ומערכות; צריכה להיות איזושהי רמה של מגע או תנועה במרחב משותף כדי שייווצר אותו חיכוך. הצורך לחלוק סביבה משותפת נותר בעינו גם לאחר שהסיטואציה הנוכחית של הסכסוך נפתרת, אך עצם השותפות במרחב מהווה כר פורה להיווצרות סכסוכים נוספים. רצוי אם כן, היכן שמערכות יחסים עלו על שרטון, למצוא את הדרכים לענות בצורה מיטבית על הצרכים השונים של הצדדים המעורבים, כדי שהם יוכלו להמשיך ולחיות זה לצד זה באותו המרחב לאורך זמן. התמורה היסודית שהתחוללה במערכת היחסים שבין גרמניה לצרפת – לאחר מאות שנים של מלחמות עקובות מדם שהגיעו לשיאן במלחמת העולם השנייה – מראה שהתמרה שכזאת היא אכן אפשרית. 

 

=======

1. לקריאה נוספת: John Paul Lederach, The Little Book of Conflict Transformation. Good Books, 2003

 

 

 

תגובה
ההחלטה אם להוסיף את התגובה שלך לאתר היא בידי מנהלי האתר.
אי-מייל שם
תגובה
אני מסכים לתנאי השימוש
מסיבות בטיחות האתר, נא למלא בשדה הבא את האותיות שמופיעות בתמונה.
CAPTCHA Image


אם התמונה לא ברורה, לחץ כאן כדי להחליפה
0 תגובות